| חדשות |  |
|||||||||
| על הסדר שב"סדר" / שמען גזונדהייט | |
|||||||||
|
||||||||||
|
בעזה"י, חג החרות, ה'תשמ"ז גליון בין הזמנים. מס' 84 "עת לשמור ועת להשליך" (קוהלת ג; ו) "ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים..." (שמות יב; יז) שמרתם את המצות שלא יבואו לידי חמץ. מכאן אמרו תפח - תלטוש בצונן (מכילתא פ"ט) [פירוש: "תפח: הבצק בידה שהיא רוצה לתפוח. תלטוש: ידיה במים צונן ותקטפנה ותצטנן" (רש"י פסחים מח:)] אופן ההחמצה בבצק טבעי הוא מעין שאיפה לתפוח, לגדול, לרחוב ולנפוח. מצווה עליך לקטוע תהליך זה בהתפתחותו, לצמצו, להשאירו - תוכו כפניו - דק, "דק ככפור על הארץ" - כאומר, ניפוח חיצוני - ריקן הוא, מים שומרי חימוץ הם. באדם, שאיפה יסודית לגדול, לפרוץ, ולכבוש... אך יש וגודל זה אינו נמלא בצימוקים ומיני מתיקה, לא נבנה טפח על גבי טפח אלא תפח על גבי אויר... מחמת "...נעשה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים", עלה ורם. הנה החמיץ האדם את יעודו, חימץ עצמו. אך, הנה המים ...יש לו לחפור ל"באר מים חיים" לחפור "בארות המים - אשר חפרו בימי אברהם אביו" אברהם - אליו נאמר: "ואתה את בריתי תשמור" (בראשית י"ז יט') מהמים ידלה, ישקה את גן הפרא ויימצא מצטנן. אין להקל בשמירה זו - "ושמרתם את הדבר הזה לחוק לך ולבניך עד עולם" (שמות יב; כד) מאיתנו, ומכל בית הישיבה! דודי כהנא רוני קלינמן [תודתנו נתונה לכותב הפתיח, החפץ בעילום שמו] חדשותלכל - זמן: סיום הזמן יצויין ב"ה כמיטב המסורת בישיבה - ב"משמר" אור ליום ו', ד' בניסן, ובסופו יערך כרגיל "טיש".גם "דף-קשר" יוצא לפגרה. נשוב אליכם - אם ירצה ה' - בגליון יום העצמאות. אגב, ב"בין הזמנים" מארחת הישיבה לימי הפסח כ-320 אורחים. התפוסה מלאה. ענייני חו"לין: מורנו הרב עמיטל שליט"א טס בשבוע האחרון של הזמן לשוייץ. בין השאר, נפגש הרב עם ועד ידידי הישיבה ועם בוגרי הישיבה. ושוב נצאה אל הדרך...: ברכת "צאתכם לשלום" לכל בני שיעור ג' - איש על מחנהו ואיש על דגלו - עם צאתכם לצבא. יהי רצון שיתקיימו בכם דברי משה לשניים וחצי השבטים: "ונכבשה הארץ לפני ה' - ואחר תשובו". תודה מיוחדת ל"עוזרי ההפצה" של "דף-קשר", שעשו בסידור הדפים ובשליחתם אליכם לצבא, וזאת - בהתנדבות ובמסירות ראויה לציון. לכולכם - מיכאל ראבילו, יהודה רזניקוב, אמנון שור ושלמה שטיין - ברוכים תהיו! "זה א-לי ואנווהו": זה לא מכבר נתרמו כיסוי לבימה ומעיל לספר תורה. כעת הושלם ה"סט" ע"י תרומה של כיסוי לעמוד של הש"ץ. לתורם - יישר כוחך! עם הספר: כ- 1,200 ספרים - ביניהם עתיקים ונדירים במיוחד - נתרמו לישיבה. הספרים הם מתוך אוסף של ביהמ"ד האשכנזי "עץ חיים" שבאמסטרדם, והעברתם התבצעה תודות למשה רוזנפלד, ספרן בישיבה. הספרים עוברים כעת קיטלוג וטיפול ובתוך זמן לא רב יעמדו על המדפים לרשות קהל הקוראים. ולסיום...: את הזמן חתמו שתי חתונות, האחת אור לר"ח ניסן והשניה בר"ח עצמו. ברכות לדב ורותי פלדמן ולבן וליאורה אשל. הקב"ה יברככם בגילה, רינה, דיצה וחדווה, ושביתכם יימלא באהבה ואחווה ושלום ורעות. ברכות גם למאיר מוניץ (ו) ולאיטה צינווירט לרגל אירוסיהם. על הסדר שב"סדר" / שמען גזונדהייטהבעיה:המדפדף בהגדה של פסח ומחפש בה מבנה הגיוני, יתמה וישאל: מה הסדר שב"סדר"?לא נסתפק בתשובה שאין למצוא קו אחד מנחה לאורך כל ההגדה, משום שהיא מורכבת מכמה וכמה שכבות של טקסטים מתקופות שונות דהיינו פסוקים מן המקרא, קטעים מן המשנה, מדרשי אגדה והלכה, תפילות ופיוטים, וש"ההגדה של פסח לא בידי מחבר אחד נתחברה ולא בידי חבורת מחברים, אלא חלקי הספר נצטרפו בזה אחד זה". (דניאל גולדשמידט, בהקדמה להגדה של פסח, מוסד ביאליק, ירושלים תשל"ז) - ננסה להציג פתרון אחר. נציג את ראשי הפרקים של חלקי ספר זה: הא לחמא עניא - מה נשתנה - עבדים היינו - מעשה ברבי אליעזר - אמר רבי אלעזר - ברוך המקום - כנגד 4 בנים - מתחילה - ברוך שומר הבטחתו - ארמי אובד אבי - דם צפרדע - סימנין של רבי יהודה - דרשות תנאים על קריעת ים סוף - דיינו - רבן גמליאל: כל שלא אמר - בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו - לפיכך אנחנו חייבים להודות - הלל. הדרכים לפיתרון הבעיהננסה להוכיח שאכן יש סדר ומבנה להגדה, שתכליתו להתאים את התכן למטרה החינוכית של "והגדת". בהוכחה זו נשתמש בשיטה האינדוקטיבית ובשיטה הדדוקטיבית גם יחד, הוי אומר: מהחומר הנתון בהגדה עצמה, נשתדל למצוא, עקרונות לפיהם אפשר לחלק את ההגדה לחלקיה, וגם נחפש במקור התלמודי, שעקרו הפרק העשירי במסכת פסחים, קריטריונים שניתן ליישמם כפתרון לבעיית מבנה ההגדה.השאלה כמרכיב בהגדה:פעמיים בהגדה אנו מוצאים קבוצה של שאלות: ארבעת הקושיות של "מה נשתנה" (נוסח מקביל בגמרא, פסחים קט"ז), ושאלותיהם של ארבעת הבנים שכנגדם דיברה התורה (נוסחים מקבילים במכילתא בא,י"ח ובירושלמי י', ב'). את משמעות השאלות בסדר אפשר להבין מהסיפור בדף קט"ו: בפסחים:"למה עוקרין את השולחן? - אמרי דבי ר' ינאי: 'כדי שיכירו תינוקות וישאלו'. אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא דקא מדלי תכא מקמיה, אמר להן: 'עדיין לא קא אכלינן, אתו קא מעקרי תכא מיקמן?!' - אמר ליה רבה: 'פטרתן מלומר מה נשתנה!'" ההבנה הפשוטה של הגמרא (בלי להתיחס לתד"ה "כדי") היא, שעצם פעולת השאלה והתמיהה מכשירה את השואל לקבלת מסר כלשהו, אפילו אין קשר בין תוכן השאלה לתוכן המסר. - לשון אחרת: אדם במצב נפשי של תמיהה דומה לשדה חרוש שמוכשר לזריעה, בהיותו מוכן לקליטת מידע. מובן א"כ שמקום "מה נשתנה" מוכרח להיות דוקא בתחילת ההגדה, מיד אחרי ההזמנה הארמית לסדר שהיא: "הא לחמא עניא...". ודוק ותמצא שגם מיקומה של הקבוצה השניה של השאלות דהיינו, כנגד 4 בנים, הוא בתחלת ההגדה, אלא שזאת ההתחלה לפי רב כדילפינן בדף קט"ז שם: משנה: מתחיל בגנות ומסיים בשבח..." גמרא: "מאי בגנות? רב אמר: "מתחילה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו...", ושמואל אמר: "עבדים היינו...". סיפור מצרים והלל כמרכיבים נוספים של ההגדה:סמוך למחלוקת רב ושמואל מביאה הגמרא סיפור מאלף:"אמר ליה רב נחמן לדרי עבדיה: 'עבדא דמפיק ליה מריה לחרות ויהיב ליה כספא ודהבא, מה בעי למימר ליה?' - אמר ליה: 'בעי לאודיי ולשבוחי'. - א"ל: 'פטרתן מלומר מה נשתנה'. פתח ואמר: 'עבדים היינו...'". המילים האחרונות של הסיפור תמוהות, ולא מובן למה פטור העבד מלומר מה נשתנה, שהרי הוא לא שאל כלום בניגוד לסיפור שהבאנו למעלה, שנמצא עמוד קודם בגמרא. הרב כשר מביא הוכחות שחמש מילים הללו נשתרבבו לכאן מעמוד שלפניו (קט"ו:), (הגדה שלמה עמ' 34), מכל מקום אנו למדים מהסיפור שני יסודות חשובים על המגמה החינוכית של ההגדה: (1): אדם מישראל חייב להזדהות עם ההסטוריה של יציאת מצרים. "כיצד? - אם היה טיפש אומר לו (אביו): בני, כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים, ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחרות. ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ובנסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו, הכל לפי דעתו של הבן!" (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פ"ז, הל"ב). (2): מתוך מודעות היסטורית אמיתית יבקש האדם לבטא את תודתו ויהלל וישבח את גואלו. המסקנהמצאנו שלשה מרכיבים יסודיים של ההגדה, הבה נבדוק כיצד מסודרת על פיהם ההגדה:
לא נתפלא שההגדה נתחלקה בדווקא לארבעה חלקים, הלא זהו המספר המרכזי של הסדר, אלא ששני החלקים הראשונים הם מקבילים, מפני שמתחשבים בשתי השיטות, שיטת רב ושיטת שמואל גם יחד. רבנו חננאל: והאידנא עבדינן כתרוייהו (פסחים קט"ז). לפי דעות אחרות בראשונים, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: או ששניהם מודים שצריך לומר את שתי הפסקאות, ומחלוקת היא במה להתחיל, או שהשני מוסיף על הראשון שצריך לומר גם עבדים היינו. (השווה סיכום של כל השיטות בהגדה שלמה של הרב כשר, עמ' 23-26). כפי שאמרנו למעלה, בתחילת הסדר חייבת להיות שאלה כהכנה לקיום מצוות סיפור יציאת מצרים. סמוך לסיפור באים הודאה ושבח כתגובה טבעית מידית כפי שלמדנו מדוגמתו של דרו עבדו של ר' נחמן. נראה שהלשון המקבילה: ברוך המקום - ברוך שומר, מבליטה את ההקבלה הכללית של שני החלקים. החלק השלישי חוזר בתוכנו על הנוסחה הקבועה של ההגדה: סיפור - הודאה ושבח, אלא שהפעם ננקטה שיטה חינוכית אחרת: לפי דעתו של הבן אביו מלמדו, הפעם אין מציגים מסר מופשט וקצר: עבדים היינו או מתחילה, אלא לפי המשנה (פסחים פ"י משנה ד') חייב אדם "לדרוש" את פסוקי התורה מ"ארמי אובד אבי" עד סוף הפרשה. ברור ששיטה זאת מנסה להמחיש את התוכן על ידי שאיבת כל האינפורמציה מפסוקים הידועים לכולם. לא דבר ריק הוא שבחרו דוקא בפסוקים של ספר דברים ולא של ספר שמות. פסוקים אלו, הכלולים בווידוי ביכורים, לשונם קלה ופשוטה, ושגורים הם בפי כל העם. ולא זו בלבד, אלא שבדרשת פסוקים אלו ממחישים כל מילה ומילה על ידי פסוקים דרמטיים, הלקוחים מהמקור האותנטי של סיפור יציאת מצרים, בספר שמות, ומציירים לנו את העלילה בצבעים עזים. גם חלק זה מתחיל בגנות ומסיים בשבח כדרך שערוכים שני החלקים הקודמים, אך בעוד שההבדל העקרוני בין רב לשמואל הוא, שאחד מתאר את העבדות הרוחנית (מתחילה), והשני את העבדות הגופנית (עבדים היינו), נזכרו ב"ארמי אובד אבי" גם ענין השעבוד הגופני והרוחני וגם ענין החרות המדינית והרוחנית. החלק הרביעי מתחיל בדברי רבן גמליאל: "כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח" (פסחים פ"י משנה ה'). אם בחלק הקודם המרכיב הסיפורי מודגש יותר מאשר בשני החלקים הראשונים, הרי כאן הוא מוחשי ממש: לא מסר מופשט קצר ולא דרשות של פסוקים, אלא פשוט מסתכלים בשולחן ומסבירים את משמעותם של המרכיבים המרכזיים של הסדר. כסיכום ממשיכה ההגדה במשנה ה' (שם): "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו...", הרי זו תמצית ותכלית של כל היסודות הסיפורים שראינו בהגדה. בסמוך לזה נמצא הקשר הנצחי בין מודעות היסטורית לבין בטוי של הודאה ושבח,שבא כאן לידי ביטוי במעבר להלל, שיאם של כל ביטויי שבח והודאה בהגדה: "לפיכך אנחנו חייבים להודות...!"
|
